<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
כל אשה שאסורה על בעלה על עיסקי חשד בין בקנוי [בין שלא רצה בעלה להשקותה, בין שלא רצתה היא ובין שבא לה עד טומאה או הודת, או היתה מאלו הנשים שאינן ראויות לשתות או שקנאו לה בית דין, הואיל ונאסרה על] בעל[ה] אסורה על זה שנתייחד עמה. ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט ואפילו היו לה בנים ממנו, שכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. אבל אם לא קדם קנוי ובאו עדים שנסתרה עם זה ומצאו דבר מכוער, שנכנסו אחריה ומצאוה חוגרת חגורה או מצאו רוק למעלה מן הכילה, והוציאה בעלה בזה לא תנשא לנטען. עבר ונשאה והיו לה בנים ממנו לא תצא, לא היו לה בנים ממנו תצא. וזה בשלא פסק הקול שזנתה עם פלוני יום ומחצה או יותר, ולא היו להם אויבים, אך אם פסק הקול שלא מחמת יראה, אם נשאת לנטען אפילו אין לה בנים ואפילו בא עד אחד שזנתה עמו לא תצא. מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגרשה אסורה להנשא לנטען, נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים. כל אשה שהעידו שני עדים שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הראשון תצא מזה, ואע"פ שיש לה ממנו כמה בנים. וכל מקום שאמרנו תצא, תצא בלא כתבה.
<h2>דף נח.</h2>
מי שראה שזנתה אשתו או אמרו לו אחד מקרובותיה או קרובותיו שמאמינם, אפילו בלא קנוי חייב להוציא ואסור לבא עליה ויתן כתבתה. הודתה שזנתה תצא בלא כתבה. לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זנתה תחתיו, אם ראה בעצמו, ואחר תגבה כתבתה, אבל בדבר אחר לא יכול להשביעה רק על ידי גלגול. כגון שקנא עם איש אחד משביעה ממנו ומאיש אחר שחושדה ממנו שלא קנא לה. וכן מגלגל שלא זנתה משארסה קודם שתנשא ולא אחר שתנשא, אבל לא יגלגל שלא זנתה קודם אירוסין, ולא אחר שגרשה אם גרשה והחזירה, שאם זנתה בעת ההיא לא תאסר (עליה) [עליו] וכל שתבעל ולא תהיה אסורה לו אינו מתנה עמה. לפיכך אם כנס יבמתו לא יגלגל עליה שלא זנתה כשהיתה שומרת יבם, אבל יגלגל שלא זנתה תחת אחיו. וכן אם גרשה מגלגל שלא זנתה תחתיו בנשואין ראשונים, וכן יכול לגלגל שלא תזנה תחתיו, שלא תזנה אחר שיחזירנה אם יגרש ויחזיר. לפיכך כשתזנה להבא מים יבדקוה ויארעו לה מאורעות אלו לכך נאמר, אמן אמן, אמן מאיש זה או מאחר, לשעבר או להבא.
<h2>דף קיב.</h2>
מי שאמרה לו אשתו, זניתי ברצוני, אבדה כתבה עיקר ותוספת ובלאות, אבל לא יוציא, שמא עיניה נתנה באחר. ואם סומך על דבריה חייב להוציאה. הורה הר"ר יוסף, האומר אשתו זנתה אינה אסורה עליו, אחרי תקנת רבינו גרשום שלא לישא שתי נשים חיישינן שמא עיניו באחרת, ויש לנדותו דאוסר אשתו עליו, דסוף סוף מבטל תקנת הגאון. ואשה אחת באת לשאול כפרה על שזנתה בפני הר' רבינו מנחם מלונדרש והשיב כיון שבא הבעל לצאת ידי שמים יחרימוהו וישביעוהו בנדוי ושמתא שלא נתן עינו באחר[ת] ויוציאנה כיון שבאת בעלילת כפרה ואין לה כתבה. ואין בית דין כופין האיש לגרש בדברים אלו עד יבאו שנים עדים שזנתה בפניהם ברצונה ואז יכפוהו להוציא.
אשה שזנתה תחת בעלה בשוגג או באונס מותרת לבעלה, שנאמר [במדבר ה'] והיא לא נתפשה, הא נתפשה מותרת, בין שאנסה גוי בין שאנסה ישראל. וכל שתחלת ביאתה באונס אע"פ שסופה ברצון, ואע"פ שאמרה הניחו לו שאם לא אנס הייתי שוכרתו, מותרת, שיצרה מלבשה אחר שהיה מתחלתה באונס. נשים שגנבום לסטים הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ואם הלכו ללסטים מעצמן הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן. ואשת כהן שנאנסה או שגגה אסורה לבעלה, שנעשית זונה מכל מקום והוא אסור בזונה אבל יכפוהו ליתן לה עיקר ותוספת. אשת כהן שאמרה לבעלה, נאנסתי, או שגגתי ונבעלתי לאחר, לא יחוש לדבריה, שמא עיניה נתנה לאחר. ואם סומך על דבריה או אמר לו אדם שסומך על דבריו יוציא ויתן כתבה.
